היצירה "ארכיטקטורה של תודעה" מציגה בפני הצופה חוויה ויזואלית דינמית, הבוחנת את גבולות הפרספקטיבה והמציאות. במבט ראשון, מתגלה נוף אורבני-עתידני, מורכב ורב-שכבתי. הקומפוזיציה, המבוצעת בפלטה מונוכרומטית מדוקדקת, חושפת מטרופולין מונומנטלי שבו מבנים גיאומטריים חדים וצלחות מרחפות משתלבים זה בזה. במרכזה, מבנה כדורי עצום חושף את קרביו כשרטוט אדריכלי תלת-ממדי – עולם בתוך עולם, המרמז על סדר, היגיון והמבנה המורכב של המחשבה המודעת.
אולם, כוחה האמיתי של היצירה נחשף עם היפוכה. באקט פיזי פשוט, מתחוללת טרנספורמציה נרטיבית ורעיונית עמוקה. המטרופולין הטכנולוגי מתמוסס אל תוך מרחב קוסמי או אוקיאני, ומתוכו מגיח דימוי אורגני וקדמוני: לוויתן עצום ממדים הצף בשלווה. המבנים הופכים לסלעים מרחפים, שרידים של ציוויליזציה או איים בתת-המודע.
כאן, שם היצירה מקבל את משמעותו המלאה. זו אינה רק הצגה של שני עולמות נפרדים, אלא מפה ויזואלית של נפש אחת. היצירה מציגה את הדיכוטומיה והדיאלוג המתמיד בין המודע לתת-מודע; בין המבנה הלוגי, המתוכנן והארכיטקטוני של המחשבה, לבין המרחבים האינטואיטיביים, החלומיים והעצומים של הרגש והזיכרון הקולקטיבי.
הטכניקה האמנותית משרתת את הרעיון המרכזי: המתח בין הקו הרישומי, החד והטכני, לבין משיכות המכחול הרכות והאטמוספריות, משקף את המתח בין שני הקטבים של התודעה. אקט היפוך היצירה הופך את הצופה למשתתף פעיל, ומזמין אותו לא רק להתבונן, אלא גם לחקור כיצד שינוי נקודת מבט משנה את פני המציאות כולה. זוהי יצירה שהיא מסע אל תוך המבנים המורכבים המרכיבים את זהותנו ותפיסתנו.